הגיגי נעמי:
על דת ועל מיתוס

אבי נפטר בסוף הקיץ, כשלושה ימים לפני שמלאו לו 50. יום לפני שהתחלתי את שנת הלימודים האחרונה בתיכון, ישבנו שנינו בסלון, ופתאום הוא פשוט הוריד את ראשו ונעלם. באותו רגע, העולם שלי השתנה.

​

במהלך השבעה, יצאתי לטיול רגלי עם דודתי הסיינטולוגית. תוך כדי הליכה, שאלתי אותה אם היא באמת מאמינה בגלגול נשמות. "מה זאת אומרת?" ענתה לי, "אני לא מאמינה – אני יודעת!". באותו רגע עברנו ליד משק הילדים בקיבוץ. ראיתי לנגד עיניי עז ונמלה וחשבתי: אני לא מוכנה שאבא שלי יהיה עיזה או נמלה, או שייוולד מחדש באיזו ארץ נידחת, למשפחה אחרת. אבל התשובה שלה הדהימה אותי: הלוואי שהייתי יכולה להרגיש אמונה כה חזקה ומוצקה.

 

מאז, אני מחפשת תשובות – אבל מוצאת בעיקר שאלות.

​

באוניברסיטה למדתי יהדות, אסלאם והמזרח התיכון ומתמטיקה. כיום אני עוסקת בעיקר בהיסטוריה של המדע, ובפרט במתמטיקה אצל היהודים והערבים בימי הביניים.

 

בבלוג זה אני מנסה למצוא את האמת שבין מיתוסים, לבין המדע וההיסטוריה.